לפתוח את הדלת- שיתוף ציבור

כשאנחנו מדברים עם מקבלי החלטות ברמה המקומית על שיתוף ציבור, לעתים אנחנו נתקלים בחשש. החשש מובן. אכן, בכל פעם שמציגים תוכנית להתייחסות הציבור, נתקלים במגוון רחב של דעות – לפעמים אפילו סותרות. גם התנגדות אינסטינקטיבית לשינויים היא תופעה מוכרת. אז איך אפשר לעשות תהליך שיתוף ציבור נכון? כזה שבו כולם ירוויחו – גם התושבים ירגישו שיש להם קשב, וגם מקבלי ההחלטות יוכלו לקבל משוב ורעיונות מועילים ומקדמים. זה אמנם לא פשוט, אבל בשנים האחרונות הצטבר ידע רב בארץ ובחו"ל בנושא של שיתוף ציבור. התחום עצמו עבר התמקצעות מוגברת, גם בזכות פיתוח טכנולוגיים וחדשנות. בואו נכיר על קצה המזלג את הכלי החשוב הזה.

קודם כל – מה זה בכלל "שיתוף ציבור"? זה כלי לקבלת החלטות טובות יותר. למקבלי החלטות ברמה המקומית יש השפעה דרמטית על איכות החיים של תושבות ותושבים, על פיתוח הכלכלה המקומית, על תהליכי תכנון ובנייה ועוד. טיב ההחלטות המתקבלות בעצם משפיע על כל ההיבטים הללו. שיתוף ציבור נשען על ההנחה שחלק מהידע הרלוונטי לקבלת החלטות טובות נמצא מחוץ לחדר שבו ההחלטות הללו מתקבלות. בעצם, שיתוף ציבור הוא פתיחת הדלת לדעות של אנשים שבדרך כלל לא נמצאים בחדר. תושבות ותושבים יכולים לגלות מעורבות ואכפתיות שיובילו לרעיונות חדשים, שייתכן שבתוך העירייה לא חשבו עליהם או שלא ידעו שיש בהם צורך.

אחת השאלות שאנחנו נתקלים בהן לא מעט פעמים היא את מי צריך לשתף – האם יש לפתוח את הדלת לכל אחד ואחת שירצו להביע את דעתם? או שנכון יותר ליצור מעין קבוצת מיקוד של "תושבים מומחים" או של בעלי עסקים שעשויים להיות מושפעים מתוכנית מסוימת. התשובה תלויה גם במטרה של תהליך שיתוף הציבור – האם הוא נועד רק ליידע את הציבור על פרויקט חדש שעתיד לצאת לדרך? או שמא הדלת נפתחת כדי לקבל משוב מוקדם לפני הגיבוש של התוכנית? תהליך שיתוף ציבור מצריך חשיבה מעמיקה מראש, כי יש קו דק שנמתח בין הצלחה לכישלון. הניסוח של המטרות וקהלי היעד הוא קריטי.

שיתוף ציבור קלאסי הוא חוויה שכבר בטח יצא לכם לחוות, לפחות פעם אחת. מזמינים קבוצה של אנשים לחוות דעה על פרויקט מסוים – למשל, קבוצה של בעלי דוכנים שמתבקשים לחוות דעה על שדרוג סביבת השוק העירוני, או קבוצה של תושבי שכונה מסוימת שבה עומד להיפתח מרכז קהילתי חדש. מתכנסים בחדר, מראים מצגת, שואלים שאלות, ומנסים לחלץ תובנות. זה טוב, אבל זה לא מצוין. שיתוף ציבור מודרני יכול להיות הרבה יותר משמעותי – למשל, באמצעות כלים טכנולוגיים שמאפשרים לפתוח את הדלת למגוון רחב יותר של אוכלוסיות, שיוכלו להשמיע את קולן, מעורבות פעילה  כמו "תקצוב השתתפותי", שבו קהילה יכולה להחליט לאיזה אפיק להפנות חלק מהתקציב ואף ניסוי וטעייה פעילים בשטח שמאפשרים לנתח דינאמיקה עירונית באמצעות פעילות אמיתית וטקטית בשטח

מהו הסוד לתהליך שיתוף ציבור טוב? אמון. כשמקבלי ההחלטות בוחרים לפתוח את הדלת לציבור הרחב, זו בחירה לא פשוטה, והיא נשענת על כך שתושבות ותושבים יגיעו לתהליך עם ראש פתוח. גם מהצד של הציבור זה לא פשוט, כי אף אחד לא רוצה להשתתף בתהליך קבלת החלטות שבו אין לו שום השפעה. למעשה, מי שבוחר להשתתף בתהליך שיתוף ציבור סומך על מקבלי ההחלטות שהם אכן רוצים לשמוע את מה שיש לו לומר. אם אין אמון בין הצדדים, זה לא יילך. לבנות אמון בין מקבלי ההחלטות לציבור הרחב, ובייחוד ברמה המוניציפלית – זה הסוד לתהליך שיתוף ציבור טוב.

כבר היום אפשר לראות בישראל עיריות שמאמצות מודלים שונים של שיתוף ציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. זה המקום שלנו לפרגן לחברת "CR קשרי קהילה", שהביאה את שיתוף הציבור לרמה גבוהה של מקצועיות, בתהליך הגיבוש של תוכנית האב החדשה עבור עיריית הרצליה. בעקבות הביקורת הציבורית על התוכנית, העירייה בחרה לחשב מסלול מחדש, ואימצה את הכלי של שיתוף ציבור בתהליך שכלל גם פתרונות דיגיטליים, מפגשים שכונתיים, שיחות פתוחות בנושאים של תכנון ובנייה ועוד. פרגון נוסף מגיע לחברת "תובנות" שבנתה בשנים האחרונות "זירות התייעצות" דיגיטליות עבור גופים ציבוריים, שבהן הציבור יכול להגיב על מסמכי מדיניות ועוד מגוון פעילויות שמקדמות את השיח בשיתופי במדינה ישראל ובזירה המוניציפלית בפרט.

שיתוף ציבור היה בעבר רעיון חדש עם ניסיון מועט כדי להיווכח בהצלחתו. השנים האחרונות הראו לנו שזה הפך להיות אחד מהכלים החשובים בארגז הכלים התכנוני של מקבלי ההחלטות. ממשלת ישראל אפילו קיבלה החלטה חשובה ב-6 דצמבר 2020 שמטרתה להרחיב את התשתית המקצועית של שיתוף ציבור ככלי מדיניות, כך שבשנים הקרובות יש לצפות שהתחום הזה רק יילך ויגבר עם עוד מובילי שיתוף ציבור במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות, ועם עוד תקציבים, כלים טכנולוגיים וכלי מדידה שיעמדו לרשותנו. זה איתות חשוב לכך שתמיד נכון לפתוח את הדלת ולשמוע מה יש לציבור לומר.