int(166)
יוצאים החוצה
בתקופה המתאגרת הזו ערים מגלות מחדש את המרחב הציבורי. אמנם הקניונים ומקומות הבילוי סגורים לקבלת קהל, אבל אנשים ממשיכים לחפש מקומות שבהם יוכלו להיפגש וליהנות.
את הכיסא של בית הקפה החליף הספסל הציבורי, וכך גם שולחן המסעדה הוחלף בפינת פיקניק בגינה. המרחב הציבורי בעיר חזר עכשיו למרכז הבמה. אז איך הופכים אותו למזמין יותר? איך אפשר לגרום לכמה שיותר אנשים לרצות לצאת החוצה? ואיך דואגים להנגיש את המרחב הציבורי בעיר למגוון רחב של קהלים? בואו נצא למסע שבו נראה איך עושים זאת.
בראש ובראשונה המרחב הציבורי צריך להיות בטוח, ובייחוד בתקופה של משבר בריאותי עולמי. מסעדת Cafe du Soleil בניו יורק הייתה החלוצה בגל של בתי עסק שהחליטו להציע ישיבה בחוץ בסגנון חדש. אם הדבר הראשון שלקוחות חושבים עליו בימים אלה הוא שמירה על הבריאות, כך חשבו במסעדה, למה שלא נטפל בזה ברמה הגבוהה ביותר? בעלי המסעדה הזמינו אוהלי פלסטיק מיוחדים, שכל אחד מהם יכול ליצור מעין "בועת הגנה" לשולחן עם מספר כיסאות. העיצוב החדש הפך ללהיט בניו יורק, ומקומות נוספים החלו להתקין את "בועות הפלסטיק" שהפכו לשם דבר. כך המרחב הציבורי שוב הפך לבטוח, בחסות בית העסק המקומי.
מרחב ציבורי בטוח זה כמעט מובן מאליו. הרי אף אחד לא צריך לסכן את הבריאות או את הביטחון האישי שלו כדי ליהנות ממה שיש לעיר להציע. אבל יש משהו שלא תמיד קל לשים לב אליו – מרחב ציבורי שנגיש לכל אחד ואחת. מדרגה קטנה בכניסה לגינה, למשל, יכולה להקשות מאוד על אנשים עם מוגבלויות ואף למנוע לחלוטין את הגעתם. על מנת לשפר את המרחב הציבורי עבור כולם, ערים בעולם מנסות להגביר את הקול של אנשים עם צרכים מיוחדים. אחת הדרכים לעשות זאת היא יצירת יומן מצולם, שבו אנשים עם צרכים מיוחדים מתעדים מפגעי נגישות. השיטה הזו מבטיחה שיפור הדרגתי של המרחב הציבורי כך שיהיה שוויוני יותר, נגיש יותר וישמש את כל התושבים והתושבות.
לנגישות יש היבט נוסף – קרבה. הרי אי אפשר להשתמש במרחב הציבורי אם הוא נמצא הרחק מאיתנו. מתוך המחשבה הזו, בפריז אימצו לאחרונה חזון חדש, שנקרא "עיר 15 דקות". מטרתו של החזון החדש היא להפוך את בירת צרפת למקום שבו הקרבה היא ערך עליון – קרבה לשירותי חינוך ובריאות, קרבה לשטחים פתוחים ואזורי בילוי, קרבה למקומות עבודה ועוד. כל פריזאי יוכל ליהנות ממגוון רחב של שירותים שאליו יוכל להגיע בתוך רבע שעה לכל היותר. כל פריזאית תוכל לעלות על אופניים ולדווש מהבית לכל השירותים החיוניים לה – מגינת שעשועים ועד מרכז מסחרי. זו הדרך להתייחס למרחב ציבורי כנכס החשוב ביותר שיש לעיר להציע. מרחב ציבורי בטוח, נגיש וקרוב זה הבסיס.
אבל איך אפשר לצקת לתוך המרחב הציבורי תוכן? כזה שימשוך את התושבות והתושבים, וישרת אותם בצורה הטובה ביותר? לשם כך, חשוב שהמרחב הציבורי יבטא את הדי.אן.איי המקומי. לונדון ממחישה את העיקרון הזה, אולי טוב יותר מכל עיר אחרת. לכל רובע של העיר יש את המאפיינים הייחודיים לו – המרחב הציבורי בשורדיץ' מעוטר באמנות רחוב מוגזמת כמעט בכל פינה, באופן שמבטא את הרוח האמנותית של הצעירים שהתיישבו באזור עוד לפני שזה היה באופנה; ברובע בריקסטון תמצאו שפע של הופעות רחוב, חלקן מאורגנות באופן עצמאי וחלקן בתמיכת הרשות המקומית, שמבטאות את הרב-תרבותיות של המקום; וברובע קנזינגטון ההשקעה העיקרית היא בניקיון של המרחב הציבורי ובהפגת מטרדי רעש לטובת האוכלוסיה הרגועה שמתגוררת במקום.
אנחנו בבילד מביאים מהמומחיות שלנו כדי לעזור לערים לחשוב מחדש על המרחב הציבורי שלהן. דוגמא לפרויקט שאנחנו נמצאים בעיצומו הוא "פארק התחנה" בתל אביב – המשך ישיר לפארק המסילה שנפתח בתקופה האחרונה ביצירת מרחב ציבורי שוקק, פעיל ומעניין בין העיר לים ובין תל אביב ליפו. לקראת פתיחתו של המקום לציבור, סקרנו את הקהילות השונות שנמצאות בסביבתו, כדי לתת מענה מדויק לאנשים שגרים, עובדים ומבקרים באזור. התכנית שגובשה גם קובעת עקרונות יסוד של יצירת רצף אורבני מחבר תוך העצמת הקהילות המקומיות, ואנחנו גאים לקחת חלק בהזדמנות היסטורית לשינוי טוטאלי של הדינמיקה העירונית שתביא לחיבור טוב יותר בין חלקי העיר.
המרחב הציבורי הוא הנכס הגדול ביותר של העיר, ועלינו לעשות הכל כדי למצות את הפוטנציאל הטמון בו. לשם כך, חשוב לשמור כל העקרונות שפירטנו, שיוצרים מרחב ציבורי מוצלח. אמנם הדבר הראשון שחושבים אליו בהקשר של מרחב ציבורי מזמין הוא אירועים מיוחדים – מופעי חוצות, תערוכות אמנות באוויר הפתוח, והקרנת סרטים תחת כיפת השמיים. אכן, אירועים מסוג זה יכולים למגנט הרבה אנשים, להזמין אותם לצאת החוצה וליהנות. אבל היכולת של מרחב ציבורי להכיל פעילויות כאלו לאורך זמן תלויה בשמירה על עקרונות היסוד – מרחב בטוח, נגיש וקרוב, שמבטא את הזהות המקומית.
