int(166)
TRASH IS THE NEW CASH
שטחי ההטמנה אוזלים, העלויות עולות והפסולת ממשיכה להיערם – איך ערים יכולות להפוך אתגר להזדמנות וליצור סביבה נקייה וברת קיימא?
עיר ואשפה הם מושגים קורלטיביים שלעתים קרובות מופיעים יחד, אולם אפילו התושבים המודעים ביותר אינם מבינים את היקף המשאבים שרשויות צריכות להשקיע בטיפול בפסולת העירונית.
בשנת 2025 צפוי משבר ההטמנה בישראל להחריף, עם צפי לסגירת מטמנות ולמחסור קריטי בשטחים להטמנת פסולת. הגידול הדמוגרפי המהיר בישראל מוביל לצפיפות אוכלוסין וללחץ הולך וגובר על תשתיות קיימות, כולל מערכות ניהול הפסולת.
כל אלה, יחד עם העלויות הגבוהות של פינוי פסולת המכבידות על הרשויות המקומיות, מחדדים את הצורך במציאת פתרונות מערכתיים לטיפול בפסולת, וכראייה לכך, הדיון סביב הקמת רשות פסולת נפרדת בחוק ההסדרים לשנת 2025 אשר מדגיש את החשיבות והדחיפות של יישום טכנולוגיות מתקדמות בתחום זה.
עד כה, נושא הפסולת נתפס כעול תקציבי וכנטל תפעולי, אך תפיסה זו מתחילה להשתנות. יותר ויותר רשויות מכירות בפוטנציאל הטמון באשפה ומשנות את הפרדיגמה: ניהול כמות הפסולת הנוצרת על ידי התושבים ומעבר משיטת ההטמנה המסורתית לגישות בעלות כדאיות כלכלית מהווים פתרון לבעיות סביבתיות ותורמים לשיפור המרחב העירוני וחיזוק הכלכלה המקומית.
מגמת ניהול הפסולת העירונית והשבתה לאנרגיה
מדינות רבות ברחבי העולם מתמודדות גם הן עם גידול מתמיד בכמויות הפסולת ומחפשות דרכים חדשניות להתמודדות עם האתגר. ניתן לראות יישום של פתרונות מגוונים המשלבים בין עידוד הפחתת ייצור הפסולת כבר במקור לבין שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לטיפול בפסולת שנותרה. גישות אלו מספקות תמריצים לצמצום הפסולת ומציעות מענה יעיל ואחראי לניהול פסולת מודרני.
איך זה נראה?
במקום לאפשר לתושבים לזרוק זבל ללא הגבלה, ערים רבות מקדמות מנגנוני ניהול פסולת המבוססים על הצמדת תג מחיר לפסולת המיוצרת ובכך מובילים להפנמה של ההשפעות החיצוניות השליליות (Externalities) של האשפה ולהפחתת פסולת במקור, שנמצאת בראש היררכיית הפסולת.
דוגמה למנגנון כזה הוא מודל "Pay-As-You-Throw" (PAYT) – גישה לניהול פסולת המעודדת צמצום ייצור פסולת והגברת מיחזור. במודל זה התושבים משלמים ישירות לפי כמות הפסולת שהם מייצרים. התמחור מתבצע לרוב באמצעות רכישת שקיות אשפה ייעודיות או באמצעות מערכות שקילה חכמות במתקני האיסוף העירוניים. מודל זה מיושם בהצלחה בערים רבות ברחבי אירופה והוביל לצמצום פסולת ולהגברת שיעורי המיחזור, תוך חיסכון בעלויות לרשויות, שיפור נראות המרחב הציבורי וצמצום נזקים סביבתיים.
מחקר שבחן את השפעת המודל באיטליה, מצא ירידה בכמות הפסולת העירונית המיוצרת המסתכמת בכ-60 ק"ג לאדם בשנה, ובנוסף הפחתת הוצאות הנאמדת בעד כ-130 אירו לאדם בשנה.[1]
מעבר להטמעת מודלים לניהול איסוף הפסולת, מגמה הולכת וגדלה היא התייחסות לפסולת כמשאב אנרגטי וכמקור להזדמנויות מניבות לרשות, ולא רק כנטל כלכלי וכמפגע סביבתי. ערים רבות כבר מיישמות מערכות מתקדמות של הפקת אנרגיה מפסולת, כגון מתקני Waste-to-Energy שמאפשרים להמיר פסולת שלא ניתן למחזר לחשמל ולחום.
תחנת האנרגיה "Copenhill" בקופנהגן מציעה פתרון סביבתי מתקדם לטיפול בפסולת, באמצעות המרת פסולת עירונית לאנרגיה שמספקת חשמל וחימום לבתי התושבים בעיר. מעבר לתרומתה להפחתת הטמנה וצמצום זיהום, התחנה משמשת גם כעוגן עירוני ייחודי – אתר סקי על גג המבנה המושך מבקרים ומהווה אייקון עירוני. דוגמה זו ממחישה כיצד פתרון סביבתי יכול להשתלב ביצירת מרחב ציבורי אטרקטיבי ולתרום לאיכות החיים בעיר.
העיר
מעבר לניהול חכם של מערך הפסולת העירוני וקידום מודלים חדשניים אינו מסתכם רק בהפחתת הוצאות הרשות ובהתייעלות כלכלית, אלא מציע גם הזדמנות לשדרוג המרחב הציבורי ושיפור איכות החיים של התושבים. מתקנים לטיפול בפסולת, בתכנון נכון, יכולים להפוך לעוגנים ציבוריים אייקוניים המשלבים תועלת סביבתית עם תרומה חברתית וקהילתית.
דוגמה לכך היא יצירת מרחבים ציבוריים איכותיים המשלבים שימושים רב-תכליתיים – החל משטחי פנאי ועד אטרקציות עירוניות, המעשירות את חוויית התושבים ומחזקות את תחושת השייכות הקהילתית. מתקנים אלו מספקים גם הזדמנויות תעסוקה מקומיות, מחזקים את הכלכלה המקומית, ומהווים נדבך חשוב בביסוס כלכלה מעגלית.
החיבור בין פתרונות סביבתיים, כלכליים ועירוניים יוצר ערים ברות קיימא, שבהן המרחב הציבורי לא רק מתפקד, אלא גם הופך ללב פועם שמעשיר את חיי הקהילה ומשדרג את חוויית העיר כולה.
