במשך מאות השנים האחרונות, תהליכי הגלובליזציה התרחבו לכל תחומי החיים ובעשרות השנים האחרונות נראה כי הגלובליזציה הגיעה לשיאים חדשים, זאת בעקבות גורמים ונסיבות שונות לרבות הקמת האיחוד האירופי, התרחבותם של תאגידי העל, השפעתן של הרשתות החברתיות על חיינו והוזלה משמעותית של ייצור ושינוע של סחר ממקום אחד למשנהו.

בשל כך, מדינות קשרו קשרי מסחר ענפים זה עם זה, חתמו על הסכמי סחר משמעותיים והתמקדו ביתרון היחסי הכלכלי שלהם – בין אם באמצעות משאבי הטבע שעמדו לרשותן, כוח עבודה זול או יצירת  סביבת עבודה טכנלוגיות וחדשנית בעולם המשתנה. שדות התעופה, הנמלים הימיים וציים של משאיות הם המנוע מאחורי הסחר העולמי – הייבוא והייצוא של מדינות העולם שבר שיאים כספיים, ומדינות שונות היו תלויות זו בזו במוצרים רבים, ובעיקר באנרגיה ומזון.

בפברואר 2022, עת פלשה רוסיה לאוקראינה והחלה מלחמה, אותם מאפייני גלובליזציה של אי-עצמאות השווקים הכלכליים, במיוחד בתחומי האנרגיה והמזון, עמדו למבחן. לפני המלחמה, רוסיה ואוקראינה היו למקור אדיר של גז ושל חיטה לרבות ממדינות העולם. כפי שניתן לראות בתרשים המופיע בגלריה למטה, בעוד שבתחילת 2019 כ-50% מהגז שיובא לאיחוד האירופי היה מרוסיה, בנובמבר 2022 רק כ-13% מהגז שיובא היה מרוסיה. החודשים הראשונים של המלחמה לוו בדיון ציבורי ער בשאלה כיצד ייראה "החורף הבא" (חורף 2023), התקופה בשנה שבה צריכת הגז היא הגבוהה ביותר, בעיקר למטרות חימום. לדיון הזה נדרשו להתייחס ממשלות מדינות האיחוד האירופי במגוון דרכים: ייבוא גז ממדינות אחרות (בעיקר מדינות המפרץ) והשקעה חסרת תקדים ביצירת גז ממקורות אנרגיה מתחדשים בתוך האיחוד האירופי.

בהקשר מזון, לפני המלחמה רוסיה ואוקראינה ייצרו יחד כ-30% מהחיטה הנסחרת בעולם, 15% מהתירס ו-65% מאספקת זרעי החמניות. הפלישה הרוסית לאוקראינה גרמה למערכת המזון העולמית להגיע לנקודת שבירה – הייצוא מאוקראינה הוגבל בשל פעולות צבאיות של רוסיה והייצוא מרוסיה הוגבל על ידי מדינות רבות בשל סנקציות כלכליות. בשל כך, מחירי החיטה עלו ואיתם גם מחירים של מוצרים רבים, וממשלות רבות ניצבו בפני אתגר משמעותי של המשך אספקת מזון סדירה ויציבה במחירים סבירים. יתר על כן, בשל עליית מחירים קיצונית ומחסור עולמי בדגנים, דשנים וחומרי גלם נוספים, נחתם ביולי 2022 הסכם בין רוסיה לאוקראינה  שיאפשר ייצוא מוסדר של אלו אל מדינות העולם.

בדיון הציבורי שנוצר במקרה המזון, רבים קראו לעסוק בתכנון עצמאותה של המדינה לספק את המזון לאזרחיה בימי שגרה, ועל אחת כמה וכמה בעיתות חירום. לכן, מדינות רבות בחרו להשקיע ביוזמות ותכניות המעודדות חקלאות פנים וגיוון היבוא של מוצרים בסייסים אלו, שיבטיחו את קיום החוסן התזונתי שלהן אל מול אירועים ותהליכים שונים ומתפתחים בעולם.

העיר

אי-הביטחון התזונתי של מדינות רבות בשילוב שינויי האקלים המתרחשים בזמננו מאלץ ערים רבות לייצר תוכניות ייעודיות ולהשקיע תקציבים בקידום חקלאות עירונית, יצירת יערות עירוניים, פירוא (פעולה יזומה לשיקום בתי גידול טבעיים), ומעבר לנייטרליות בפליטת הפחמן על ידי שימוש באנרגיות מתחדשות.

תחום החקלאות העירונית מגיע בשנים האחרונות לפסגות חדשות ומתחוללת בו מהפכה של ממש. גינות ירק מוקמות בזו אחר זו בצמוד לבנייני מגורים ומייצרות מזון לקהילה הסובבת אותן. ערים מחלקות לתושבים עצי פרי לשתילה כחלק מעידוד החקלאות העירונית. שוק החוות האנכיות (vertical farming) צומח ונאמד ב-2021 בכ-3.1 מיליארד דולר. בשנת 2023 הגיע כבר ל-5.1 מיליארד דולר וצפוי עד שנת 2028 להיות שוק המגלגל סכום של 15 מיליארד דולר. גגות, מחסנים גדולים ומרתפים תת-קרקעיים מהווים שטח גידול ליצירת מזון. לחוות המזון האנכיות יתרונות רבים, כפי שאפשר לראות בהשוואה המופיעה בגלריית התמונות כאן למטה.

פירוא הוא אמצעי חשוב בהתמודדות עם שינויי האקלים, בשמירה על המגוון הביולוגי (biodiversity), והבטחת קיומה של שרשרת המזון בעולם החי. הפירוא משמעותו השבת הטבע ובתי הגידול למקומות שבהם הוא נהרס בשל פיתוח, חקלאות או זיהום. ערים מקדמות תוכניות המעודדות יצירת רחובות ושטחים ירוקים, לצד קנים לציפורים ועטלפים, כוורות, בריכות לדגים וחיות ימיות. בין היתר, ערים מבקשות להפוך את גגות הבניינים לשטחים אלו ובכך לנצל שטח נוסף ומשמעותי בתוך העיר. תוצאות תוכניות שונות מרחבי העולם מראות כי מינים רבים יותר של חיות אכן נצפו. יצירת יערות עירוניים באמצעות עידוד צמיחה מאסיבית של עצים ושיחים גם הוא חיוני במערכת האקולוגית. אלו מסייעים לניהול מי הנגר העירוניים ומונעים שיטפונות, מפחיתים את החום בשטח העירוני ומעודדים שימוש במי גשמים.

בנוסף לכך, ערים מבקשות להפוך להיות ניטרליות בפליטת הפחמן שלהן, בעוד כיום ערים אחריות ליותר מ-60% מפליטות הפחמן בעולם. ערים משקיעות ביצירת שבילי אופניים ועידוד הליכתיות, תחבורה ציבורית חשמלית ובוויתור על הרכב הפרטי. תכנון סולארי פאסיבי (passive solar building design) מאפשר ניצול של אנרגיית השמש לטובת קירור או חימום באופן ישיר, ללא שימוש באמצעיים טכנולוגיים. ניהול הפסולת העירונית באופן אקולוגי על ידי הגברת השימוש החוזר ועידוד מחזור מאפשר לערים לפלוט פחות פחמן.