המגזין העירוני של Build

פותחים את הבאסטה: חזרתם של השווקים המקומיים

לפנות ערב ברחוב אגריפס בירושלים. זוג תיירים, שמראה עורם הבהיר הנפרש על 1.85 מטר לא הסתיר את מוצאם, ניגש אלי ושואל: "סליחה, איפה השוק שלכם?". "השוק שלנו?! מכל המקומות, זה מה שאתם מעוניינים לראות בעיר?".

לא מדובר במקרה ייחודי של ציידי חוויות אנתרופולוגיות מהולנד. אין שבוע שאני לא נשאל על ידי תיירים, מחו"ל או כאלה שהגיעו מהמרכז ומהשפלה, על השוק הירושלמי.

 

 

מאמר / ניר אברהם
מאי 6, 2019
קרדיט: bec s. on Unsplash

סצנת השווקים העירונית בישראל היא כבר תופעה של ממש. אותו שוק רוכלים עמוס קונים לעייפה, עם ריחות צחנה וניגוני מחירים משתנים הוא הדבר החם בישראל. רצית לרכוש מטר רבוע של הצלחה מסחררת? ברח ממרכזי הקניות הסגורים ורוץ לאחוז בכל באסטה שיציעו לך. הפדיונות בשווקים "מפתיעים את כולנו ואין לנו מושג מה סוד ההצלחה" שח לי פעם, אחד מבעלי בית הקפה בשוק מחנה יהודה.

מהם התהליכים שהביאו לתחייתו של השוק המקומי בערים הגדולות בארץ? האם אנו דנים כאן באפיזודה אורבנית קיקיונית, או שמא עלינו להתבונן בהווה המתרקם בינות סמטאות רחובות פלורנטין או נחלאות כסמן למגמות העתידיות בחיי החברה שלנו?

 

אם רוצים להבין את סוד ההצלחה של השווקים העירוניים וחזרתם לבימת המסחר והבילוי עלינו לחזור רגע לשילהי שנות ה-80. תהליכי ההתאוששות של המיתון בכלכלת ישראל החל להראות סימני התאוששות שהשתקפו בעלייה ברמת החיים ובתרבות הצריכה בישראל. לא בכדי אמצנו בחום רב את סגנון המסחר האמריקאי, ה-Mall שעלה ארצה בידי יזמי נדל״ן, שזיהו את הפוטנציאל במדינת השמש הלוהטת. קניון איילון שנחנך בשנת 1985 סימן תחילתה של מהפכה של ממש בישראל – לא עוד שווקים וחנויות ברחבי העיר, אלא מרכז קניות מרוכז וממוזג עם מותגים בינלאומיים.

במושכל ראשון, יגיעו המצקצקים בלשונם ויטיפו על האמריקניזציה של הכלכלה הישראלית. אבל אם נתבונן על מאפייני היסוד של המרחב התכנון הישראלי נבין שהצלחתם המטאורית של המרכזים המסחריים והפרדתם משאר שימושי הרחוב הם תוצר של תפיסת תכנון הישראלית, שאימצה בתחילת שנות ה-50 את “האיזור״, ה.zonnig- תפיסה זו שהתפתחה בתאוצה רבה לאחר מלחמת העולם השנייה דגלה בהפרדת שימושים, מתוך הבנה שעיר ’מאוזרת‘ נוחה, שקטה ונעימה לתושביה.

העשור האחרון הביא עימו שלל חידושים טכנולוגיים שהשפיעו על סגנון החיים של כל יושבי תבל. הטלפון החכם, ה- e-commers והרשתות החברתיות שינו את חוקי המשחק בכלכלה העולמית. מצד שני הצורך האנושי בחיברות ובתקשורת אנושית רק עלה באופן פרדוקסלי. מחקר רחב היקף שנערך באוניברסיטת מישיגן ב-2013, והתפרסם בכתב העת הרפואי- Plos one, הצביע על מגמת בדידות הולכת וגוברת ביחס לינארי כאשר קיים שימוש בפלטפורמות דיגיטליות ליצירת יחסים בין אישיים.

טענת המחקר, המפתיעה במבט ראשון, הגיונית למדי. הצורך האנושי למגע בין-אישי ולדיאלוג, גובר כאשר אנו מקבלים גנריזציה של קשרים. כלומר, סגנון צורות יחסים השווים ברמתם ויעדם בין כל הנוכחים. היחס של הקונה מול מוכרת הבגדים ב-H&M הוא יחס גנרי ופונקציונאלי. וכיוון שהוא כזה, הוא יתקבל באופן דומה גם אצל המוכרת ב-H&M בפריז או בניו יורק. פיתוח היחסים הוא בלתי ניתן למימוש מעצם ייעודו האחיד. המוכר הוא שליח של תאגיד אוניברסלי שלא מוכן לקלוט אל חיקו ערכים מקומיים כיוון שהוא חד יעד. הקונה מצדו, חפץ לאמץ ערכים אוניברסיליים (אופנה, מזון) כי הרצון להשתייך לדבר הגדול ביותר הוא התשוקה אנושית עתיקה. לא ניתן להדוף אותה או לזלזל בה. אלא שכל תהליך נפשי או חברתי הוא תהליך פרדוסקלי. כשם שאנו חפצים לצרוך את הערכים האוניברסליים ביותר אנו מוכרחים לאמץ ערכים מקומיים. אי קיום של שניהם יהפוך את התשוקה לקנה המידה האוניברסלי לביטוי גנרי וסתמי. במילים אחרות, אנו חפצים להכיל על עצמנו ערכים אמריקאים של אופנה, לצורך העניין, אך ללא ביטוי מקומי אין להם ייחודיות והתשוקה להגדרת זהות, אפוא, תהא נעדרת.

וזהו חטאה של הקניוניזציה הישראלית. חטאה בחטא מגדל בבל הקדמון, וכיוון שהשתמשה בשפה אחת ודברים אחדים היא נושאת את קלונה. ועל זו היא בוכיה, כיוון שרבים מבאיה נוהרים כיום אל המקומי. השכונתי.

את החוסר האנושי במקומיות, ובזהות שצומחת מתוך המקום עם אופי הייחודי רק לה. זהו צורך שדרש את מקומו על בימת הרחוב הישראלי. אם כך, אין זה פלא שהשווקים התוססים המודרנים של ימינו הם, אפוא, תוצר של כך.- ריכוז מאסיבי של מסחר, בילוי ותרבות עם אופי וטעם מקומי. ברור לכולנו שהפאב או הירקן של לוינסקי איננו הפאב או המוכר המיצים בשוק ביפו ואיננו בית הקפה והאטליזאי של מחנה יהודה. כיוון שכל אחד מהם מייצר קשר אישי הנרקם ומתפתח בין הקונה למוכר. והרי בינינו, למי אין את הירקן שלו בשוק? לי יש, הוא ירקן אבל גם חבר, מוציא לי את המלפפונים המשובחים מהארגז למטה. איזה יחס של כבוד. האם למישהו מאיתנו יש את הקופאי האישי שלנו ברמי לוי או שופרסל? שם תשאל עד מחר למי למי יש יותר כבוד, פרט למאבטח שיפנה אותך, ספק אם מישהו יענה.

דוכני השוק על כל גווניהם מייצרים בזיקוק מרהיב את ה-DNA המקומי של העיר, בשוק המתגלה גם עם רדת יום. ולתופעת רדת היום בשווקים נדון בכתבה הבאה.