תכנון לקבוצות שוליים נדיר וחבל, החברה כולה הייתה יכולה להרוויח ממנו

בתהליך המורכב של פיתוח עירוני, לא ניתן להפריז בתפקידו המרכזי של התכנון, המניע ומעצב במידה רבה את האופן שבו יתפתחו הערים שלנו, ולכן ניתן לצפות שעיצוב זה יהיה תהליך קפדני המתחשב בצרכים הרב-גוניים של כלל האוכלוסייה. גוונים אלה אכן רבים, ובחסות תפיסות פוליטיות שונות, סמויות או גלויות, חלקם נדחקים ולא זוכים למענה הולם. במאמר זה נרצה לטעון כי מציאות שכזו מונעת צמיחה לא רק של הקבוצות המודרות, אלא מפספסת פוטנציאל צמיחה משמעותי עבור הציבור הרחב כולו. 

כך לדוגמא, תכנון המתמקד בצרכיהם הייחודיים של ילדים, קשישים, אנשים עם מוגבלויות, מיעוטים ונשים, לא רק מעלה את איכות החיים של קהילות אלה, אלא יוצר גם מפל של יתרונות רחבים יותר המהדהדים בכל האוכלוסייה.

הנה כמה דוגמאות לכך – 

ילדים: תכנון עירוני לילדים מחייב יצירת סביבות בטוחות המעוררות צמיחה ולמידה. שטחים ירוקים בשפע, בתי ספר במיקום אסטרטגי ושבילים ידידותיים להולכי רגל תורמים ליצירת אווירה נוחה לפיתוח ההוליסטי שלהם. על ידי שימת דגש על מרחבים עירוניים ידידותיים לילדים, אנחנו לא רק משקיעים ברווחת הדור הצעיר, אלא גם מניחים את הבסיס לקהילות בריאות ומאושרות יותר, שכן גם בני נוער, מבוגרים וקשישים יכולים להפיק איכות חיים מתשתיות אלה.

הגיל השלישי: הדמוגרפיה המזדקנת דורשת התייחסות מתחשבת בתהליך התכנון העירוני לקבוצה זו. הבטחת תחבורה ציבורית נגישה ומדרכות מתוחזקות היטב, לצד טיפוח מרחבים ממוקדי קהילה כמו מרכזי יום למבוגרים הם רק חלק מהדוגמאות האפשריות לתכנון שכזה. על ידי שילוב אלמנטים אלה, תכנון עירוני תורם להכלה חברתית, מאפשר לקשישים להשתתף באופן פעיל בחיים האזרחיים ולקדם קישוריות בין-דורית בעלת ערך לאזרחים הוותיקים עצמם, אך במידה לא פחותה גם למשפחותיהם הרוצות בשלומם.

אנשים עם מוגבלויות: תכנון עירוני עבור אנשים עם מוגבלות כרוך בתכנון תשתיות המתחשב לא רק ברגולציה המוגדרת על פי חוק, אלא אף מעבר לה, כדי לתת מענה אקטיבי לצרכים מגוונים. תשתיות כאלה  כוללות למשל נגישות לכסא גלגלים, אותות קוליים בצמתים ושילוב של אלמנטים הניתנים למישוש במרחבים ציבוריים. יצירת סביבות נטולות מחסומים פיזיים מעצימה אנשים עם מוגבלויות ומעניקה להם את היכולת לנווט במרחבים עירוניים באופן עצמאי, תוך טיפוח תחושת אוטונומיה והכלה. תשתיות מונגשות כאלה יכולות לשפר את איכות החיים גם של אנשים שאינם בעלי מוגבלויות במובן הקלאסי של המילה. כך לדוגמא, מדרכות רחבות דיין למעבר כסא גלגלים או מעברים משופעים במקום מדרגות, יכולים לשפר את איכות החיים גם של הורים צעירים המבקשים לנוע במרחב עם עגלת תינוק. עזרי קול במרחב הציבורי לכבדי הראייה, שנועדו לחפות על הקושי לראות, יכולים להיטיב גם עם קהל הילדים, שגובהו אולי נמוך מכדי להעריך סכנה בכביש עם מכוניות חולפות.  

מיעוטים: תכנון עירוני חייב לתת מענה לצרכים הייחודיים של קהילות מיעוטים על ידי הבטחת גישה שוויונית לדיור, למרכזי תרבות ולשירותים ציבוריים. שילוב המגוון התרבותי בתוך המרקם העירוני מטפח חברה הרמונית ומשולבת יותר. על ידי מתן דיור בר השגה ומרחבים קהילתיים, תכנון עירוני כולל מעצים קהילות מיעוטים ותורם להעשרת הפסיפס החברתי של העיר. בלעדיו, קהילות מיעוטים עלולות להישאר מאחור, נטולות שוויון הזדמנויות, מה שמעצים תחושות תסכול וניכור שמתגלגלות לעתים גם לעוני, פשיעה ואלימות, המשפיעים על החברה כולו. תכנון המקדם קבוצות מיעוטים יוכל למנוע תופעות אלה. 

נשים: תכנון עירוני מוטה נשים כולל למשל תעדוף בטיחות באמצעות שטחים ציבוריים מוארים היטב, אפשרויות תחבורה מאובטחות ומתקנים ציבוריים. יצירת מרחבים עירוניים רגישים למגדר לא רק משפרת את רווחת הנשים אלא גם תורמת לפריון הכלכלי הכולל שכן נשים המרגישות בטוחות יותר יכולות להשתתף בצורה רחבה יותר בכוח העבודה, ובכך מועילות לכל הקהילה.

לסיכום, תכנון עירוני המציב את צרכיהם של ילדים, קשישים, אנשים עם מוגבלות, מיעוטים ונשים בליבתו אינו רק עניין של צדק חברתי אלא גם בגדר השקעה אסטרטגית ברווחה הקולקטיבית של הערים שלנו. יצירת מרחבים עירוניים מכילים ונגישים מטפחת תחושת קהילה, לכידות חברתית ורווחה כללית. ההשפעה החיובית על הקבוצות הספציפיות הללו גולשת בהכרח לאוכלוסיה הרחבה יותר, ויוצרת ערים שהן לא רק ראויות למגורים אלא גם תוססות יותר, בנות קיימא וגמישות יותר. תכנון עירוני כולל מתגלה לא רק כציווי מוסרי אלא כאסטרטגיה בעלת חזון לפיתוח עתידי של הערים שלנו. לכן, גם אם שיקולים פוליטיים צרים גורמים להתעלמות מקבוצת שוליים בעת התכנון, עלינו לזכור ולהבין שפגיעה בקבוצות אלה מיתרגמת לפגיעה באוכלוסייה כולה, ולכן עלינו לדחות אותה.