פדיון החנויות ברחוב המסחרי מושפע מחתך הרחוב

5 דקות של הליכה ברחוב מסחרי מספיקות בשביל להרגיש האם מדובר ברחוב מוצלח או לא. התחושה הזאת, של רחוב מסחרי מוצלח, מורכבת מכמה איתותים שאנחנו מקבלים מהסביבה – כמו למשל כמות האנשים שמסתובבים ברחוב, נוחות ההליכה על המדרכה, תחושת הבטחון שאנו מרגישים, היכולת לעבור בבטחה מצד לצד בכדי להגיע לחנות שצדה את עינינו מעברו השני של הרחוב, או היכולת ללכת לאורך זמן בצל. כל האיתותים האלה מתחברים לתחושה שהרחוב "עושה לנו את זה" או לחילופין, גורם לנו לרצות להגיע ליעדינו מהר ככל האפשר ולהתרחק מהרחוב שגורם לנו להרגיש לא רצויים.

רבים מהאיתותים האלה הם תוצאה של הגיאומטריה של הרחוב, המכונה בעגה המקצועית – חתך הרחוב. לכן, ראוי לשאול ולענות: מהם המרכיבים שמייצרים חתך רחוב מוצלח? וכיצד אלו קשורים לפדיון של החניות לאורך הרחוב? כדי להשיב, נתייחס לשלושת חלקיו העיקריים של חתך הרחוב – המדרכות בשני צדדיו והכביש (המיסעה) שבמרכזו.

ברוב הערים בישראל המרחב העירוני הוא מוטה רכב פרטי, כלומר מרחב שמתוכנן להעברה מהירה של מכוניות פרטיות מנקודת המוצא לנקודת היעד. כל כך התרגלנו למצב הזה, שהוא הוביל להתקבעות של תפיסות שונות לגבי רכב פרטי, כאשר בהקשר של רחובות מסחריים, המובילה שבהם היא שרחוב ללא חנייה או יכולת שהייה של רכב פרטי, הוא רחוב שבו חנויות לא יצליחו. אך עם זאת, מחקרים שבוצעו ברחובות מסחריים בישראל ובעולם מראים כי רוב הרכישות בחניות הפזורות לאורכם של רחובות מסחריים נרכשות על ידי הולכי הרגל שמגיעים לרחוב ברגל – ולא נהגים שעוצרים בצורה מזדמנת. התובנה המרכזית מאותם מחקרים היא שמרחב המכבד את הולכי הרגל ונותן להם מקום, משפר את הפדיון. שטח המדרכה הוא מקום טוב להתחיל ממנו.

שטח מדרכה איכותי נבחן קודם כל על פי רוחב המדרכה, כלומר השטח שיש בה לתנועה של אנשים (כמה אנשים יכולים ללכת זה לצד זה), השטח שיש בה עבור ריהוט רחוב, ועצים להצללה. מדרכה שמאפשרת מעבר נוח להולכי הרגל, עם הצללה איכותית ורהיטי רחוב שמזמנים שהייה ללא הפרעה להולכי רגל אחרים, מייצרת שטח איכותי שמזמין הולכי רגל לשהות ברחוב זמן מה, לשוטט בו ומדי פעם לבצע רכישות. על אותו המשקל, רחובות מסחריים שבהם שטחי המדרכות יהיו צרים מידי, חסרי צל, או ריהוט רחוב, יהיו רחובות שההולכים בהם לא שוהים בה זמן רב, אלא רק משתמשים ברחוב כאמצעי מעבר מנקודה א' לנקודה ב'. בהתאם, ההסתברות לבצע רכישות קטנה.

אבל לא רק למדרכה יש השפעה חשובה על פדיון החנויות, אלא גם למיסעה. כפי שציינו קודם, אמנם תרומתם של נוסעי הרכבים הפרטיים לפדיון החנויות לא מתקרבת לזו של הולכי הרגל, אך גם לנוכחות שלהם במרחב, ולאופן שבו הם נעים במיסעה, יש השפעה. חתך רחוב אשר מאפשר לרכבים פרטיים לנוע במהירות, מגביר את התנועה המוטורית ברחוב המסחרי. הרושם הראשוני שיהיה לנו ממצב זה הוא שכנראה מדובר במצב טוב, שכן יותר מכוניות, משמע סיכוי גבוה יותר שחלקן יעצרו לקנות דבר מה. אלא שלצד זאת, לתנועה מוטורית מוגברת יש השפעות שליליות על שאר משתמשי הרחוב. רחוב עם תנועה סואנת מייצר רעש, זיהום ותחושת חוסר נוחות וחוסר בטחון בקרב הולכי הרגל, כך שנוצרת חוויה שלילית עבורם המובילה לכך שהולכי הרגל רוצים לשהות פחות ברחוב. בנוסף, תנועה מוטורית מוגברת הופכת חצייה של הרחוב למסוכנת, מה שגורר פחות חצייה ספונטנית מצד לצד, ככה שהולכי הרגל מקצרים את השהות שלהם ברחוב. בשורה התחתונה, ההשפעה השלילית של ריכוז כלי רכב גבוה ברחוב מסחרי עולה על השפעתו החיובית: ככל שהכביש רחב יותר, כך התנועה המוטורית מתגברת ובפועל פוגעת בפדיון הפוטנציאלי של הרחוב.

זהו בדיוק המקום לבחון מחדש את חתך הרחוב והשפעתו על המסחר ברחוב, עם הטענה כי שטח המיסעה לא חייב להיות מוקדש לרכב הפרטי. נתיבי אופניים או נת"צים שבאים על חשבון נתיבי מכוניות מייצרים דה פאקטו מיתון של התנועה, ומשפרים את תחושת הבטחון של הולכי הרגל. אסור לשכוח גם שרוכבי אופניים ומשתמשי תחבורה ציבורית "הופכים" בקלות להולכי רגל, ונוכחותם במסעה, כאשר זו באה על חשבון הרכבים הפרטיים, יכולה אף היא לשפר את הפדיון. במקרים שבהם מכוניות חונות גורמות למיתון התנועה, גם תכנון חניה בשורת הרחוב יכולה לשפר את המצב.

לסיכום, חתך הרחוב משקף את האופן שבו מחלקים את "הנדל"ן" של הרחוב בין המשתמשים השונים, ויש בכוחו ליצור את ההבדל בין רחוב מסחרי מוצלח מאד ורחוב מסחרי נכשל, גם ברחובות שרוחב חתך הרחוב שלהם דומה. מחקרים מראים שרחוב עם תנועה ממותנת ושטח מדרכה איכותי, אשר נותן מקום במיסעה לתחבורה ציבורית ורוכבי אופניים, הוא רחוב מוצלח יותר עם פדיון גבוה יותר. הקשר הזה מתקיים משום שהתחושה של הולכי הרגל ברחוב טובה יותר. כאשר הרחוב "מזמין", אנשים שוהים בו יותר – וקונים יותר.